כשהמילים נגמרות / עדי עובדיה ישראלי

"אני לא יודעת מה עובר על הילד שלי,

הוא לא מקשיב,

כאילו שאני לא מעניינת אותו".

"פתאום הוא בוכה,

בחיי שאין לי מושג על מה,

אני לא מצליח להבין אותו".

"לפעמים היא נכנסת לקריזה

ומרביצה או מדברת לא יפה,

אני לא יודעת מאיפה היא לומדת את זה".

כשהבניין מתפרק

הילדים שלנו לפעמים מאבדים את זה.

כשאנחנו ההורים מבינים מהי הסיבה לכך

אנחנו לרוב יודעים מה יכול לעזור להם.

בכל זאת, אנחנו מכירים אותם הכי טוב בעולם.

אבל ישנם רגעים שאנחנו לא מבינים מה קורה להם

וכאשר הם נוהגים בצורה שפוגעת בנו, באחרים או בערכים שחשובים לנו

גם אנחנו מאבדים את זה קצת (לפעמים יותר מקצת...).

אם אין מילים לי, מי לי?

העניין הוא שהילדים שלנו לא תמיד יודעים להסביר מה עובר עליהם

וכשהם מרגישים תסכול או מצוקה כלשהי

היא יוצאת פעמים רבות בדרכים קיצוניות:

בתוקפנות - ילדים שמדברים לא יפה או אלימים כלפי אנשים או חפצים.

באדישות - ילדים שמתעלמים מאיתנו או שפשוט לא זזים לטובת שום דבר.

ובהתפרקות – ילדים שממררים בבכי, מייללים, מתמסכנים או נשכבים על הרצפה ועושים "מת".

אתה עושה לי דווקא?

לפעמים נראה שהם עושים לנו דווקא,

שהם יודעים מה לוחץ לנו על העצב הרגיש והם עושים את זה כדי לשגע אותנו.

אבל ברוב המקרים זהו פשוט המנגנון שלהם להתמודד עם המצב.

זה מנגנון ראשוני וילדותי

שנועד לפרוק את המתח,

לגרום לסביבה לעזור להם

או לגרום לסביבה להפסיק לדרוש מהם דברים שקשים להם כרגע.

אני זקוק לכם

זה קורה גם בימים רגילים

אבל בימים כמו היום

שנוחתים עלינו טילים מהשמיים

ורמת המתח של כולנו בשיא

זה יכול לקרות בתדירות ובעוצמה גבוהה.

הם לא תמיד יודעים להגיד -

"אמא, אני מפחדת"

"אבא, אני מותש, לא ישנתי כל הלילה".

והם גם לא תמיד יודעים לבקש את הדבר שהם זקוקים לו -

"אבא אולי אני אלך לנמנם"

"אמא, אני צריכה חיבוק".

רגע נפיץ

גם אנחנו לא תמיד יודעים כיצד לתרגם מה עובר עליהם,

ובמקרים רבים, כשהם לוחצים לנו על הנקודות הרגישות אנחנו מתפוצצים.

מתפוצצים מדאגה (הוא חייב ללמוד לשלוט בעצמו),

מתפוצצים מעלבון (בחיים שלך אל תדבר אלי ככה)

וכן הלאה.

תנו לי קוד לרגע הזה

אז איך נוכל להבחין בין מצבים שהילדים באמת מנסים לבדוק מהם הגבולות שלנו

למצבים שבהם הם זקוקים לעזרה?

כיצד נוכל להבחין בין מקרים שבהם אנחנו מתווכחים על משהו אמיתי

למצבים שבהם הילד מאותת לנו משהו אחר מתחת לפני השטח?

האם יש דרך לבדוק את זה תוך כדי שהרוחות לוהטות?.

כולנו זקוקים לטיפה של כוח

לשמחתי מצאתי מעין "מילות קוד" שמדברות בשפה של ילדים.

באמצעותן הילדים לא צריכים באמת להבין מה עובר עליהם,

הם גם לא צריכים להסביר שום דבר.

אלו מילים שלא גורמת לילדים להרגיש אשמים

או פחות טובים

אלא מאפשרות להם לומר שהם פשוט מרוקנים מכוחות,

ושהם צריכים עזרה

לא משנה מה הסיבה באותו רגע.

מאז שמצאתי את "השפה" הזו,

שאפילו ילדים בגיל שנתיים וחצי מבינים

אני משתמשת בה בכל יום.

בימים קשים אלו שבהם כולנו זקוקים לטיפה של כוח,

אני רוצה ש"השפה" הזו תשרת כל ילד וילדה

ולכן אני מזמינה אתכם להכיר אותה באמצעות הספר "טיפה של כוח"

זהו ספר ילדים, המבטא דרך סיפורה של תמר את ה"שפה"הייחודית שפיתחתי.

הסיפור המלא זמין לצפייה חופשית בתוכנית המצחיקה והמלמדת "מה הסיפור".

וכדאי לצפות בו יחד עם הילדים כדי שתוכלו להבין ולהשתמש בה.

ואם תרצו להעמיק

בספר ישנו דף הדרכה מקיף

וכלי שדרכו ניתן להכיר טוב יותר את אותם הדברים

שממלאים חזרה את הילדים האישיים שלכם, בכל גיל

מקווה שתצפו ותהנו!

מאחלת לכולנו ימים שקטים ובטוחים

והרבה הרבה "טיפות של כוח"

עדי עובדיה ישראלי, מרפאה בעיסוק מומחית בתחום התפתחות הילד, תפקודי למידה וקשב.

מחברת ספר הילדים "טיפה של כוח".